כהן מחסני השוק בע"מ נ' אלפר

החלטה

בפני בקשתו של המבקש כי אאריך את המועד להגשת התנגדות מטעמו, לבקשתה של המשיבה לביצוע תובענה על סכום קצוב, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בתיק שמספרו 1401469100, בגין הסכם הלוואה על הסך של 20,000 ₪, שנטען כי המבקש נותר בגינו חייב, למשיבה, את סכום התביעה, 18,000 ₪.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשה להארכת המועד על נספחיה, בהתנגדות ובטיעוני הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכן דין טענתו של המבקש בדבר העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, להתקבל אף היא.

ראשית, לעניין הארכת המועד, ב"כ המשיבה בחרה שלא לחקור את המבקש על תצהירו, ולפיכך, טענתו, בסע' 19 לתצהירו, כי התביעה מעולם לא נמסרה לידיו, לא נסתרה.

שנית, לעניין הסמכות העניינית, כבר נקבעו בעבר, על ידי כב' הנשיא שמגר, בעניין הדומה לענייננו, הדברים הבאים:

"טענות נוספות בפי המערער נוגעות לסמכות בית המשפט המחוזי לדון בתובענה. בא כוח המערער טוען כי הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה. בנוגע לעניין זה מקובלים עלי דברי בית משפט קמא במלואם. סעיף 24(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע כי הסמכות הייחודית מוקנית לבית הדין בתביעות מסויימות אשר "עילתן ביחסי עובד-מעביד". עילת התובענה בענייננו הינה ההלוואה אשר ניתנה על ידי הממחים (המעביד) לחייב (העובד). עילת תובענה זו אינה "ביחסי עובד ומעביד". אומנם, יש להניח, כי אילמלא יחסים אלו, היא לא היתה ניתנת. אולם, היא מעוגנת בהתקשרות חוזית מן השורה, ואינה קשורה ליחסי העבודה ביניהם. היא איננה חלק מתנאי העבודה שלו (דוגמת הטבות שכר במסגרת הלוואה הניתנת ללא ריבית ריאלית), וההלוואה ניתנה למערער לצורך מימון בניית ביתו." (ההדגשה שלי – י.ב.).

דא עקא כי בענייננו, עולה מההסכם ההלוואה בין הצדדים, כפי שהודתה ב"כ המשיבה בדיון, כי ההלוואה ניתנה ללא ריבית ריאלית, כהטבה של המשיבה לעובדיה במסגרת יחסי העבודה.

המבקש טוען בתצהירו, כי עומדת לו זכות קיזוז, בין היתר בשל פיצויי פיטורים, בסכום העולה על סכום התביעה, וכי קיזוז זה היה אף מוסכם, בזמן מן הזמנים, על המשיבה (ראה סע' 14 לתצהיר המבקש).

אם כך, זיקתה של ההלוואה ליחסי העבודה בין הצדדים היא זיקה ממשית ולא ניתן להפריד בין הדברים, במיוחד כאשר יידרש בית הדין לטענת קיזוז שהיא בגדר סמכותו ומומחיותו הייחודית.

ודוק, איני מקבל את טענת ב"כ המשיבה כי טענותיו של המבקש "נסתתמו" בבית הדין לעבודה, שהרי פסק הדין בבית הדין לעבודה התקבל בהעדרו ולא לגופן של הטענות, וכמו כן, המשיבה לא הציגה בפני את תביעתו של המבקש שם, כך שלא ניתן להשוות בין עילות התביעה ולומר בוודאות כי קיים מעשה בי-דין.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: